במשך אלפי השנים האחרונות, נראה סביר יותר שהסינים או ההודים, ולא האירופאים, הם שישלטו בעולם בשנות ה-2000, וכי את אמריקה ואוסטרליה, יישבו סינים ולא תושבי אי נחשל ושמו בריטניה.
היפוך גורלות המזרח והמערב נראה כתהליך החשוב ביותר אשר קרה בתולדות המין האנושי באלף -2 לספירה.
במשך מאות בשנים שלטה סין בתרבות המזרח, דרכי חשיבתה היו לשם דבר אשר באו לידי ביטוי בתרבות, פילוסופיה, רפואה, תרבות הגוף, הציור, אמנות ועוד ועוד.
בדרכי המסחר הופצו התבלינים, האריגים המשובחים, כלי הפורצלן העדינים והמעוצבים להפליא ויחד איתם כמובן דרכי החשיבה הקונפוציאנים שהיו לאבן היסוד בחשיבה המנהלית, ארגונית אשר בשירות חצר הקיסר וכן הדאואיזם אשר הטיף לקרבה לטבע ומצא אחיזה איתנה גם בין פשוטי העם.
שמעה של סין ותרבותה המפותחת, הובאו לידיעת המערב ע"י הנוסעים אשר הקדימו את מרקו פולו האיטלקי, את איבן בטוטה המרוקאי והנוסעים הרבים אשר באו בעקבותיהם. תרבות מפותחת זו, אמורה הייתה לפי כל הסימנים, לכבוש את העולם ולהיות אבן היסוד בתרבות העולמית המגוונת ולשנות את סדרי החשיבה של העולם הישן והעולם החדש אשר בא בעקבותיו.
נקודת המפנה התרחשה בתחילת המאה ה-15 כשהאדמירל ז'אנג הה הפליג מסין כדי לכבוש את העולם.
ז'אנג הה, היה בן למשפחת מורדים מוסלמים, אשר נחטף בילדותו ע"י חיילי צבא סין. כאסירים רבים אחרים באותה תקופה, הוא סורס ואברי המין שלו נכרתו לחלוטין.
מבין אלה אשר עברו על בשרם הליך ברברי זה, מתו רבים, אבל הוא – ילד מבריק ועקשן, שרד והיה ברבות הימים לגבר מרשים.
התמזל מזלו והוא מונה כמשרת בביתו של הנסיך ז'ו די.
הוא יונג לה, הקיסר השלישי לשושלת מינג אשר הקים את העיר האסורה בשנים – 1402-1420.
בחלוף הזמן, התקרבו הנסיך וז'אנג הה זה אל זה ורקמו מזימה להדיח את אחיינו של הנסיך, קיסר סין.
ז'אנג הה היה ממפקדי צבאו של הנסיך, ההפיכה שעליה פיקד הצליחה, והנסיך נעשה לקיסר.
אחד מצעדיו הראשונים של הקיסר, אחרי שעינה למוות את אלה שהתנגדו לו, היה לגמול לז'אנג הה. הוא מסר לו את הפיקוד על הצי הגדול, שהיה אמור לצאת להפלגה ולהפגין את עליונותה של סין בעולם.
בין 1405 ל- 1433, פיקד ז'אנג הה על 7 משלחות גדולות שהיו לארמדה הגדולה ביותר שידע העולם ב-500 השנים הבאות, רק במלחמת העולם השנייה הצליח המערב להרכיב כח ימי שידמה לו, הצי של ז'אנג הה כלל 28 אלף מלחים על 300 ספינות שהארוכות שבהם הגיעו ל-121 מ' – לשם השוואה: ב-1492 הפליג קולומבוס עם 90 מלחים ו-3 ספינות, שאורך הגדולה שבהן היה 26 מ'. ספינותיו של ז'אנג הה היו מצוידות במכשירי ניווט שנראו באירופה רק 350 שנה לאחר מכן.
תחכומו של הצי מדגיש עד כמה מתקדם היה המזרח לעומת המערב. אכן, במשך אלפי שנים – חוץ מתקופת האימפריה הרומית – הייתה סין עשירה יותר, מתקדמת יותר וקוסמופוליטית הרבה יותר מכל מקום אחר באירופה.
בהאנגז'ו למשל, חיו יותר ממיליון איש בתקופה שבה הייתה בירתה של סין וכבר מהמאה ה-7 חיו בה כ-200 אלף זרים. לעומתה, העיר הגדולה באירופה, בשנת 1400, הייתה ככל הנראה פריס, עם מעט יותר מ-100 אלף תושבים.
כשחצה ז'אנג הה את האוקיינוס ההודי, היו שקועים הפקידים המלומדים, הקונפוציים, ששלטו בממשל הסיני במלחמה פוליטית עם סריסיהם, שהיו בעיניהם מופקרים ומושחתים. - תפקיד הסריסים בארמון המלוכה, היה בעיקר להשגיח על הפילגשים - אבל הם נעשו גם למנהלי הארמון ובתוך כך העניקו לעיתים קרובות חוזי מסחר בתמורה לשוחד. וכך, כתוצאה מתאוות הבצע חסרת הגבולות שלהם, קידמו את הכלכלה.
שלא כמו המלומדים, שזכו במעמדם הודות לבקיאות שהפגינו בטקסים עתיקים בני 2000 שנה, פנו הסריסים לשורשיהם שהיו נטועים בעבר הקלאסי, קדימה אל עבר העתיד.
אפשר לטעון לפיכך שהיו אלה המלומדים – מוסריים ונקיי כפיים ככל שהיו – שהציבו את סין באמצע המאה ה-15 על מסלולה ההרסני.
לאחר מותו של הקיסר יונג לה ב-1424, עברה סין סידרה של מאבקי כח ברוטלים. הקיסר ששלט אחריו מת בנסיבות חשודות ובסופו של דבר ניצחו המלומדים. הם שמו קץ למסעותיהם של ז'אנג הה, עצרו את בניית הספינות החדשות והטילו מגבלות על ספנות פרטית. כדי למנוע כל חזרה למצב הקודם, השמידו את כל התיעוד למסעותיו, ובתמיכת הקיסר החדש, פתחו בפירוק צי הספינות של סין.
בשנת 1500, הגדירה הממשלה את בנייתה של כל ספינה בעלת יותר משני תרנים כעבירה שדינה מוות. ב-1525 הורתה על הריסתם של כל כלי השייט הבנויים להפלגה באוקיינוס. הצי הגדול ביותר בהיסטוריה, שמאה שנה קודם לכן מנה 3500 ספינות חוסל, וסין בחרה לעצמה נתיב שיוביל לעוני, תבוסה ושקיעה. לשם השוואה, לצי ארה"ב כיום, יש 324 ספינות בלבד.
למרות כל זאת, אובדן השפעתה העולמית, לא נגרם כתוצאה ממאבק כוחות יחיד שאירע בשנות ה-40 של המאה ה-15.
שתיים וחצי סיבות נראות משכנעות ביותר לכך שאסיה איבדה בסופו של דבר את דרכה מבחינה כלכלית ועברה את תהליך התיעוש מאוחר מדי.
הסיבה הראשונה
אסיה פשוט לא הייתה מספיק רודפת בצע. האתוס החברתי ששלט בסין העתיקה, היה קונפוציאני ובהודו ניצבה חלוקת האזרחים לקסטות. התוצאה הייתה שהאליטות בשתי המדינות עיקמו את אפן בכל הקשור לעסקים ולמסחר. בסין העתיקה, דברים רבים היו חשובים, יוקרה, כבוד, תרבות, אמנות, שושלת משפחתית, דת, אתוס של כיבוד הורים כמעט מעל לכל, אבל עשיית כסף מוקמה בתחתית הרשימה.
קונפוציוס הכריז באופן מפורש שיציאה למסע ממושך בזמן שהוריך עדיין בחיים, הוא מעשה רע, וגינה את עשיית הרווחים כטרדתו של "האדם הקטן". בניגוד לאסיה, אירופה הייתה אחוזה בתאוות בצע. פורטוגל הובילה את עידן התגליות במאה ה-15 מאחר שגילתה עניין בתבלינים, סחורה יקרת ערך. הייתה זו השאיפה לרווחים שהובילה את ספינותיה הרחק לאורך חוף אפריקה ובסופו של דבר מעבר לקרן אפריקה ואל אסיה.
הסיבה השנייה
הסיבה השנייה לקיפאונה של אסיה, קשה יותר לביטוי, אבל קשורה למה שאפשר להגדיר "תרבות של שאננות".
הודו וסין היו שותפות לנטייה להתבוננות פנימה, התמסרות לרעיונות ושיטות העבר, כבוד למרות וחשד מפני רעיונות חדשים. דבר אשר בהכרח הביא להתאבנות המעמדות ולטבעה הסטאטי של החברה ההודית ולהסתגרות מרצון ומתוך פחד אינטלקטואלי של סין.
האליטות הסיניות התייחסו אל מדינתם כאל "ממלכת הביניים" והאמינו כי אינן יכולות ללמוד דבר מהברברים שמחוץ לארצן.
הפורטוגלים בני המאה ה-15 היו ההיפך הגמור.
בשל חופיה ותעשיית הדייג שלה, פנתה פורטוגל מאז ומעולם אל עבר הים, אולם יריבותה עם ספרד ומדינות אחרות, חסמו בפניה את המסחר בים התיכון.
הפיתרון היחיד שמצאו הפורטוגלים כדי להשיג את עושר המזרח היה בכיבוש הימים.
חצי הסיבה הנוספת
ואולי החשובה מבין הסיבות - סין הייתה מדינה אחת ומאוחדת והמדיניות השפיעה וחייבה את כל סין. בעוד שארצות אירופה פעלו, התפתחו או נכשלו, כל אחת בנפרד.
כמה שונה הייתה ההיסטוריה אילו המשיך ז'אנג הה לאמריקה? השפה הבינלאומית של היום, הייתה סינית.
נכתב ע"י אורי סומך – מדריך ויועץ תיירות